מעלית כביכול היא אמצעי תחבורה טכני, כלי לשימוש פרקטי ויומיומי ותו לא. אך כאשר אנחנו נכנסים יותר לעומק, מתגלה לעינינו הפתעה גדולה. מסתבר שהמעלית משמשת כהשראה ליוצרים רבים ולה מקום של כבוד בשירים רבים, בסרטים ובסיפורים. 

מעלית כלוקיישן

ישנן אינספור סצינות בסרטים ובסדרות של התרחשויות מרתקות בתוך מעליות, סצינות אקשן ולחימה, סצנות רומנטיות של תשוקה ואהבה וסצנות משעשעות, מצחיקות ומביכות. בשנת 1997 אפילו נעשה סרט מתח קצר שצולם כולו בתוך מעלית. החלל הקטן, שבו נאלצים אנשים לבלות יחד זמן קצר, בין אם הם זרים ובין אם הם מכרים, יוצר מתח רב שאיתו יכולים אנשים רבים להזדהות ולכן הוא משמש מקום מושלם ליצירה של דרמה. 

מעלית כמטאפורה

שירים מוכרים רבים עושים שימוש במעלית כמטאפורה להעברת רגשות. הנה כמה דוגמאות לשירים מוכרים העושים שימוש במעלית כרעיון:

"מעליות, מעליות עולות יורדות

ומתרסקות

אבל אני גבוה מכולם

כלום לא נוגע

כלום לא נוגע

רק המבט שלך"  (דודו טסה)

"עכשיו אני כי ההוא הלך

עכשיו אני כי הייתי מוכרח…

לתפוס מעלית מלמטה למעלה,

זה כמו חללית למעלה והלאה.." (ארקדי דוכין)

"מעליות, עולות ולא יורדות

זה כמו הלב שלך, זה כמו הלב שלי

והדמעות כמו מעליות

זה לא את זה אני

זה על הלב שלי" (דודו אהרון)

המלך הגולה הוא נער מעלית 

המלך הגולה

הוא נער מעלית

עולה, יורד, עולה,

אדיב מאד דובר אנגלית

מקסים את כל התיירים

האוהבים לשים מטבע

באחד מן הכיסים שבמדיו

והמדים מאד דומים

לאלה שלבש בתמרוני הסתיו. (יוסי בנאי ואלכס ויס)

אהבה במעלית

חיה את זה כשאני יורד

אהבה במעלית

אוהבת את זה עד שנפגעתי בקרקע (אירוסמית')

אתה המעלית שלי

אתה מרים אותי כשאני יורד

אתה המעלית שלי

     אתה לוקח אותי כל כך גבוה מהקרקע

(the next step להקת ) 

הקליפ לשירו של הזמר חנן בן ארי "אם תרצי" מצולם כולו בכניסה למעלית כאשר הזמר והנגנים עומדים כולם בתוך מעלית ומפתיעים את האנשים הממתינים כאשר הדלתות נפתחות.

אלה רק כמה דוגמאות בודדות מתוך אלפי שירים של משוררים העושים שימוש במעלית כביטוי לרגשותיהם. המעלית העולה ויורדת הינה דימוי יפיפה לעליות והמורדות שאותן אנו חווים בחיינו, לתנודות הרגשיות שאותן אנו חווים בתוכינו ולשינויים התמידיים המתרחשים במערכות היחסים שאותן אנו מנהלים. הדימוי הוא פשוט ופורט מיד על מיתרי הנפש.

מה כל כך מעניין במעליות?

השאלה הזו מעניינת ומסקרנת מאוד. היה אפשר לחשוב שמעליות הן אמצעי פרקטי ותו לא אך כפי שראינו, מסתבר שהמעלית נוגעת עמוק במעמקי נפשינו, אז מה הופך אותה לכזו?

לשאלה זו נוכל לתת כמה תשובות אפשריות:

מעלית זה מפחיד

ישנם אנשים רבים המפחדים מנסיעה במעלית כפי שתוכלו לקרוא במאמר שלנו: "מי מפחד ממעליות". הפחד הוא טריגר נפשי חזק וככזה, הוא מעצים כל חוויה והופך את הסביבה שבה הוא מתרחש, לקרקע נוחה ליצירה. פחד הינו זיכרון חזק וכאשר אנו נפגשים ביצירה תרבותית, קל לנו להזדהות עמה, אם היא מפעילה בנו זיכרון נוכח ועוצמתי.

מעלית זה מרגש

חלק גדול ומרכזי בתקשורת המתחוללת בין בני אדם מתרחש בלי שאנו מודעים לכך בכלל. כאשר אנו עומדים בקרבתו של אדם אחר אנו קולטים ריח המופרש מגופו המכיל חומרים הנקראים "פרומונים" שתפקידם ליצור תגובה מינית. פרומונים קיימים אצל כל בעלי החיים ומשפיעים על בעלי חיים מאותו המין. כאשר אנו עומדים בסמוך לאנשים בחלל סגור, אנו קולטים ללא ידיעתינו, את הפרומונים שהם מפרישים והם קולטים את שלנו. מעלית היא אחד המקומות המושלמים לקליטת פרומונים ולכן השהייה במעלית עם אנשים עשויה להיות מרגשת כל כך.

מעלית מאלצת נוכחות

על פי חוקרי נפש רבים כיום, אחד החסרונות שלנו כאנשים מערביים הוא היכולת להשתעמם. בעבר, כאשר אנשים לא עסקו בדבר, הם היו פנויים לבהות בחלל והרהר במחשבות העולות ברוחם באופן ספונטני. כיום, אנו ממלאים כל רגע פנוי בצפייה במסכים, התעדכנות בחדשות, רכילות, סרטונים ועוד אינסוף תכנים המספקים לנו מפלט מאותם רגעים של שעמום.  השעמום, על פי אותם חוקרים, הוא חשוב וחיוני ביותר עבורינו. רבים ממליצים על תרגול של מדיטציה, תרגול שמקנה את היכולת הבסיסית של "לא לעשות כלום".  כאשר אנו במצב של אי-עשיה, אנו מקבלים תחושה של נוכחות בעולם, תחושה שהיא לא בהכרח נעימה או פשוטה, אך היא חשובה לנו ביותר. מכיוון שהשימוש במכשיר טלפון נייד בתוך מעלית הוא מסוכן לבריאות, אנו נאלצים לעמוד כמה רגעים ללא מעש, מה שמביא אותנו לתחושת נוכחות, שהיא הפתח לחשיבה יצירתית ותחושה זו מתחברת היטב עם יצירה ותרבות.

ומה לדעתכם הסיבה לכך שמעליות מקבלות כל כך הרבה משמעות ביצירה התרבותית?